הקבוצה

זהו אינו סיפור מסע אופניים שגרתי שקוראים עליו ואינו סיפור על דופק מירבי, חומצת חלב, מאמצים סיזיפיים, עליות מתישות, ירידות מטורפות.
זהו סיפור על אנשים שלא רוכבים 170 ק"מ ביום ואח"כ יושבים לנתח את גרף הגבהים, זהו סיפור על אנשים מגוונים ומאד מאד מעניינים.

חברת תדהר הינה מדגם לא מייצג לחלוטין של חברות בנייה בישראל ושל חברות בכלל בארץ.
כבר בכניסה למשרדי החברה אתה מרגיש תחושה של בית, אמנם הכל מהודר, חדש, נוצץ וממוחשב, אבל....
קודם כל החיוך של פקידות הקבלה הוא חיוך אמיתי ומלבב, מפנים אותך למקום חפצך בניחותא ואתה זוכה להפגש עם הנהלה מסוג אחר ממה שהתרגלת. מנכ"ל, משנה למנכ"ל, סמנכ"ל, מנהלי פרוייקטים ועובדים אחרים שבכל רגע נתון אתה מרגיש כאילו הם חברים שלך מימים ימימה ולא בכדי.
כל החברה מתנהלת כמו שאנו מכירים ביחידות המובחרות בצבא ונראה כאילו כל אותם אנשים מדהימים שחלקם בעלי רקע צבאי זהה חברו להקים חברה עסקית עם אותם מאפיינים של היכרות וחברות ממש כמו בצבא.

כל ההקדמה הזו נועדה להסביר את ההמשך.
בחודש יולי אני מקבל טלפון מידידי שי המודיע לי כי בחודש אוקטובר ייצא מסע האופניים השנתי השלישי שמארגנת החברה וכדאי להתחיל להכנס לכושר.
המסע הראשון היה בחודש מאי 2007. רכיבה בת יומיים מרעננה לאילת עם לילה במצפה רמון. ברכיבה זו הכרתי את שותפיי לרכיבה עובדי החברה וחברים מחוצה לה, למדתי להכיר את יכולות הארגון המדהימות של צוות הליווי ואת ההרגשה כי אתה מגיע למסע מבלי שעליך לדאוג לדבר חוץ מאופניים וכושר מספק.
לא רק רכיבה מנוהלת אלא גם ציוד רכיבה כולל חולצות איכותיות עם לוגו החברה, רכב ליווי עם כל השתיה האיזוטונית פירות יבשים ואוכל למכביר, פריסה של ארוחות ביניים ע"י צוות הליווי, שינה ומזון הכל בחסות החברה עם השתתפות עצמית מינימלית.
ההצטרפות לרכיבה הינה בשיטת "חבר מביא חבר", כאשר החברים הינם בדר"כ אנשים עימם נוהגת החברה לעשות עסקים הו כלקוחות והן כספקים. ולהלן סיפורם של האנשים ושל חבריהם:

נציגי החברה לתחרות כוללים את מנכ"ל החברה, משנה למנכ"ל, סמנכ"ל, מפקחי בניה, מנהלי פרוייקטים ומנהלי מחלקות.
כאמור כל אחד מביא לפחות חבר נוסף איתו ולרכיבה מצטרפים רוכבים נוספים.
החברים שהצטרפו לרכיבה כוללים בעלי מקצועות חופשיים, בעלי חברות ועסקים הקשורים בקשרי עבודה או חברות עם אנשי החברה.
קצת על האנשים והרקע:
גיל המנכ"ל, רץ למרחקים בינוניים וארוכבים, עוסק בספורט זמן רב כדרך חיים מזמין לאירוע את זיו, טריאתלט ותיק ורוכב חסון אשר יכול להניע ברגליו כל תחנת כח. בנוסף מוזמנים גם דני וחגי, שניהם רוכבים של סופי שבוע בעיקר אך עם יכולות רכיבה של ספורטאי מיומן.
ארי המשנה למנכ"ל, רוכב מוכשר, טריאתלט ורץ מרתונים מזמין את חנן,שחיין ורוכב  שכהגדרתו "לא זוכר יום אחד ללא אימון" ואת התוצאות רואים על כל שריר ושריר.
שי ג. סמנכ"ל, טריאתלט ורץ מרתון אשר מוצא את הזמן לאימונים לצד ילדים קטנים בבית מזמין אותי (עפר), שאף אני חוטא בטריאתלון ואיש ברזל ורוכב בקבוצת אופניים CCC, בנוסף אנו זוכים להכיר את זיו אחיו הצעיר שהצליח לרכוב מספר רכיבות מקדימות, אך לשני האחים גנים זהים ביכולות הזיו הרגיש כמו רוכב ותיק והפגין זאת לאורך המסע כולו.
עוד מוזמנים מגיעים ואנו זוכים להכיר את גרי, ענק שקט שרוכב בקבוצת CCC אף הוא ולא מוציא מילת תלונה או קללה לקראת העליות אלא מדווש את דרכו בשקט.
אני מזמין ברגע האחרון את אורי, רוכב אף הוא מקבוצת CCC כשאני מזהיר אותו שכאן זה לא תחרות ומנסה לרסן את יכולות הרכיבה שלו שיתאימו לקבוצה כולה.
קובי מצטרף אף הוא כאשר על הספידומטר שלו מופיעים 150 ק"מ בלבד של רכיבה, דבר שלא ניכר עליו כלל והוא נראה ורוכב כאחד בעל ותק של שנים.
איציק, מנהל תחום בחברה, איש ברזל, רץ מרתון וספורטאי מוכשר מביא את אלון אחיו לחוות איתנו את המסע וכנראה שהגנים הם תורשתיים בחברת תדהר כיון שאחיו מפגין יכולות מרשימות ביותר.
שמר, רוכב ותיק בעל כל הציוד ה"גארמין" הנדרש מספר לנו על הטריינר שברשותו בעל מסך ענק ותוכנת מחשב ואיך הוא מתאם אימון עליות לאלפים במסלול הטור דה פראנס כאשר מהצד השני מתחרה איתו חבר מגרמניה ראש בראש. בכל עליה ועלילה אני שואג לו "נראה את יוהן מטפס את העליה הזו, בא נראה לו מי אנחנו" (מסתבר שבכלל קוראים לחבר אנדריי ולא יוהן).
עוד רוכבים איתנו אמיר מנהל פיקוח בחברה, טריאלתט שתקן אשר אינו מוציא קללה אחת בעליה אלא מטפס עם חיוך על השפתיים וגם חגי  הספיק לרכוב איתנו יום אחד לפני שנאלץ לחזור הביתה.
ברגע האחרון הצטרף אלינו רן, אלוף רכיבה למסטרס בעברו ורוכב מוכשר אשר היינו צריכים להניף את הלאסו כדי לעצור אותו מבריחה תמידית מהקבוצה.
בנוסף דואגת החברה לשלוח את צוות הליווי שכלל שלושה אנשים שבלעדיהם אין סיכוי להצלחת מסע מורכב שכזה. וזה המקום להודות לרכב במוביל בחסות ערן שיקלושי (בקיצור שיקי) שלא הפסיק לעבור ליד כל רוכב, לבדוק את מצבו ואת יתרת האנרגיה שנותרה בו, עזר בהחלפת גלגלים ותיקון פנצרים, הגיע ראשון לכל מקום ועזב אחרון.
ברכב המאסף צוות בן שני אנשים – אבי באגים, צלם שלא מבייש את טובי הצלמים של הטור דה פראנס, צילם והסריט כל רוכב לחוד ואת כל הדבוקה יחדיו, ביצע תיאומים תוך כדי נהיגה ושלח בדיחות בכל רגע אפשרי. את הרכב נהג אדו גרפינקל שהיה אחראי על מילוי המים והחלפת בקבוקים תוך כדי רכיבה והכי חשוב הכין את הגריל לערב השני כמיטב המסורת הדרום אמריקאית כולל בשרים עשויים בדיוק במידה הנכונה טבולים ברוטב צ'ימיצ'ורי מעדן לחיך.

הקבוצה כוללת רוכבים מיומנים וטריאתלטים ותיקים, אך גם רוכבים חדשים בתחום אשר ברכיבה זו עברו לראשונה בחייהם את רף 100 ק"מ לרכיבה רצופה ועל שני רוכבים כדאי להרחיב:
חיים, מנהל פיקוח בחברה אשר השיל ממשקלו כ- 15 ק"ג בשנה האחרונה, תוך עידוד ותמיכה מהחברה, הספיק לרוץ חצי מרתון והגיע לרכיבה על אופני קנונדייל בנות 20 שנה ויותר שידיות ההילוכים ממוקמות על הצינור התחתון ממש אופניים של פעם. חיים רוכב רק חודשיים וביום השני רכב על עתודות אנרגיה ששאב מכח רצון אדיר להיות עם הקבוצה, לא הסכים לוותר על אף חלק ולמרות האופניים העתיקים רכב בדבוקה בכבוד רב.
רוכב חדש נוסף שצטרף לחבורה, שי ב. אשר רוכב ומתאמן רק 6 נחודשים, רכש אופניים רק סמוך ליציאה למסע וכל קילומטר שעברנו שבר את שיאו האישי ברכיבה רצופה. שי לא הסכים לשום הנחה או הקלה ונלחם בכל עליה וקילומטר שחלף תוך הפגנת חוש הומור נדיר ובדיחות בכל מצב.

תאריך הרכיבה נקבע ל- 20.10.09 יציאה לכוון שלומי ומשם ירידה דרומה עד מצדה.
שתי רכיבות מקדימות עם צוות המשתתפים להיכרות הדדית, מפגש היכרות במשרדי החברה שבוע לפני היציאה לקבלת ביגוד הרכיבה ותדריך אחרון ואני מוכן ומזומן.

20.10.09 – יציאה 17:30 מרעננה. מעמיסים את הרכבים באופניים וציוד וכולנו עולים על המיניבוס לכוון צפון כדי להספיק ולהתחיל את הרכיבה מוקדם בבוקר.
שינה בבית הארחה במצובה, השכמה מוקדמת בשעה 5:30, ארוחת בוקר מהירה ולקראת 07:00 אנו מוכנים ליציאה.
מסלול יום ראשון:מצובה> כביש הצפון> מצודת ישע> גומא> גונן> ווסט> צומת השרון> קצרין> דרום הרמה> מבוא חמה> דגניה ב'- סה"כ כ- 177 ק"מ.
מתחילים את הרכיבה בעליות של כביש הצפון הישן ומהר מאוד מרגישים את חוסר האויר הנובע לא מהגובה אלא מחמת המאמץ בטיפוס. צוות הליווי כולל שני רכבים הנעים הלוך ושוב לאורך שדירת הרוכבים, מחלקים שתיה, עוזרים להחליף פנצ'רים (שזו רעה חולה לאורך כל המסע), מצלמים כמו בטור דה פרנס ובעיקר מעודדים את הרוכבים.
מזג האויר מאיר פניו אלינו או יותר נכון מסתיר את השמש וממטיר עלינו מספר טיפות גשם קרירות ממש אירופה בישראל. השמיים מעוננים והטמפרטורה נוחה ביותר לרכיבה מבלי שנאלץ לחוש את זעמו של סוף הקיץ.
עצירה ראשונה במצודת ישע. ארוחה ומנוחה ומשם גולשים לצומת מחניים. בצומת זו חלק מהרוכבים חותכים ישירות לכנרת לכוון בית ההארחה בדגניה ב' והחלק השני מטפס את מעלה לכוון צומת ווסט. עליה ארוכה, קשה, מתישה, נבזית ומוליכה שולל את הרוכבים כאילו נגמרת אך מוציאה עוד את הכוח מהרגליים.
עד עכשיו רק היינו במגמת עליה, הרגליים שורפות מרוב מאמץ, כפות הידיים והגב התחתון כואבים בקיצור קשה אפילו קשה מאד אבל עלינו והגענו לקצה.
אחרי מנוחה מתחייבת בצומת ווסט מתחילה רכיבה מדהימה של שיפוע מתון עם רוח גבית, שני גורמים שחברו יחדיו לפלוטון במהירות 55-60 קמ"ש. ללא ספק הפלוטון המהיר ביותר בו רכבתי מימיי והתחושה היתה שאילו רצינו יכולנו להגביר את המהירות ולהמריא.

מסקנות חשובות מרכיבה ארוכה בקבוצה:
1. אל תתפתה לתת בראש כי אחר כך אתה נשרף ולא מתאושש בקלות
2. תמיד, אבל תמיד להקפיד על משמעת שתיה ואוכל עם כל הקושי לאכול תוך כדי רכיבה בדופק ומאמץ גבוהים
3. נקיטת זהירות ומשנה זהירות ברכיבה בפלוטון במיוחד בסוף היום כשהעייפות מתגברת
4. בחירה של חבורה מתאימה לך מבחינת יכולות הרכיבה הופכת את היום למסע רכיבה מהנה ומענג ולא רכיבה על סף אנאירובי כדי להידבק לפלוטון
5. רכיבה עם אנשים שכיף לך להיות בחברתם היא הרכיבה הנכונה והמומלצת גם לרוכב הישגי ותחרותי ולא רק לרוכבי סופ"ש.
6. מי שחוטף פנצר עולה לרכב לתיקון מהיר או החלפת גלגל ומוקפץ קדימה כדי שלא לעצור את כל הקבוצה – נוהל שעבד ברוב הזמנים למופת.

מסיימים את הרכיבה בירידות לכוון מבוא חמה כאשר באמצע הירידה התלולה נעצרים כדי להינות מהנוף המדהים שנשקף מלמעלה.
מגיעים לקראת סוף היום לדגניה ב', התרגולת ידועה ומוכרת, קבלת חדרים, פריקת ציוד וטיפול באופניים ומוכנים למסיבה הלילית.
צוות הליווי מכין את הגרילר עם נתחי בשר מסוג פילה בקר וסטייק אנריקוט, פסטות למכביר ברוטב עגבניות, סלט קצוץ דק דק, בגטים טריים ואנו טורפים את כל מה שמגיע לשולחן עד שלא יכולים לדחוס פירור בגט נוסף.

מסלול היום השני מעמק הירדן> דרך הבקעה> עד מצדה – סה"כ כ- 170 ק"מ
שוב השכמה מוקדמת ובשעה 06:30 יוצאים לדרך, רוכבים על הגבעות לכוון בית שאן. חוצים את בית שאן בשעה 08:00 ונראה כאילו כל התנועה עצרה למעננו וכל השוטרים והפקחים מכוונים את התנועה לכבודנו. מהר מאד הבנו שאנו לא מיוחסים כל כך אלא זה פשוט שעות ההגעה לבתי הספר והגנים בעיר.
מבית שאן לאורך כביש הבקעה. רכב ליווי מסוג האמר צבאי עם מקלע בגג מצטרף אלינו לאבטחה ואנו מרגישים מאד מוגנים. הרכיבה נמשכת בקצב נוח כאשר כל הקבוצה רוכבת יחדיו ורכבי הליווי שלנו ושל הצבא גורמים לנו להרגיש כמו שיירת ראש הממשלה.
עצירה מנהלתית ארוכה המפגש הבקעה שם אנו נפגשים בקבוצת רוכבים ענקית, כ- 50-60 רוכבים אשר אף הם נחו לקראת המשך הרכיבה וכל הדשא היה מכוסה ברוכבים על אופניהם  - תמונה מדהימה ולא שגרתית במחוזות ארצנו.
השמש שהסתתרה אתמול בביישנות מאחורי העננים, הגיחה היום והטילה עלינו את מלוא עוצמת קרניה כדי להשלים את החסר מאתמול. נמרחנו בעוד שכבת מגיני קרינה ויצאנו לדרך לכוון מצדה כאשר אנו זוכרים שבגרף הגבהים ישנן מספר עליות בדרך ובסיומן עליה אחת קצרה ואכזרית.
הקצב ממשיך להיות אחיד עד העליות ואז כמובן נפתחים פערים בין הרוכבים עד קצה העליה. שם עוצרים באופן ספונטני, מוציאים ערכת קפה, פירות יבשים ויושבים ומשקיפים מלמעלה על ים המלח האמיתי, אויר מדהים, שקט של המדבר ופתאום קבוצת רוכבי שטח מגיעה מצפון כולל שני אופני טנדם (אופניים לזוג רוכבים), אנחנו מעודדים אותם ומוחאים להם כפיים – ממש מרגש.
סה"כ יום רכיבה קל יותר מהיום הראשון, רכיבה מהנה ביותר בפלוטון לאורך רוב הדרך ונוף ים המלח שווה כל רגע של צפיה.
מגיעים לאכסניית מצדה וזה ממש לא מה שזכרתי מהעבר הרחוק מאוד. אכסנייה חדישה, יפהפיה, בנויה מול הים עם נוף מרהיב של הרים וים, חדרים יפים, שירות נעים בקיצור האכסניות זה לא מה שזכרתי מטיולי בית הספר לפני עשרות שנים.

עד כאן אופניים ועכשיו למהות האמיתית של המסע
עובדי חברת תדהר יצאו ממשרדי החברה לפנות בוקר באוטובוס לכוון מצדה כאשר התכנון היה שאנו נטפס את שביל הנחש והם יגיעו מכוון הסוללה לצפות בזריחה על ראש המצדה.
חוויה שכזו עם חברה שכזו הינה דבר עוצמתי ומרגש. חיבור בין העובדים שלא ישנו כל הלילה והגיעו מהצפון ובין הרוכבים שרכבו יומיים וטיפסו את שביל הנחש וכל זאת כדי לחוות ביחד את הזריחה היפה ביותר במקום המדהים ביותר בישראל.
אם הייתם בעבר במצדה וטיילתם עם הדרכה או סתם שוטטתם בעתיקות לא הבנתם את המהות האמיתית של המקום.
לנו התמזל מזל ענק ושי מדריך מדהים ומרתק הפליג בסיפורים מרתקים ששבו את האוזן בציוריות שבה הוא סיפר אותם והתחושה שאתה מתחיל להבין מה היה פה בימי חורבן בית שני מגניבה מחשבה לראש – מה היה קורה לו היתה מכונת זמן ויכולתי לקפץ לימי בית שני לראות את הרומאים בונים את הסוללה ואת הקנאים מביטים בהם ומבינים שהקץ קרב ובא.

תודות למנהלי חברת תדהר על החוויה וכבר חושבים על המסע הבא.

לתגובות: עפר חן ofercpa@gmail.com